מראה
30.10 - 6.11.2015 - י"ז בחשוון התשע"ו
גליון 356
תוניסיה – משטר שקרס
פרופ' מיכאל לסקר, היסטוריון במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר-אילן, כלל אינו משוכנע שפניה של תוניסיה הם לקידמה וליציבות. לדעתו, דמוקרטיזציה היא תהליך ממושך ועליה לצמוח ולהתפתח בתוך המשטרים הלא דמוקרטיים ולא כמהפכה בסגנון הבסטיליה של יולי 1789
נחמן פביאן מראיין את פרופ' מיכאל לסקר

ממשלת תוניסיה החדשה בראשותם של מוחמד ר'נושי והנשיא הזמני פואד מבאזה פועלים להרגעת הרוחות בקרב מפגינים ואנשי האופוזיציה למשטרו של הנשיא המודח אל-אעבדין בן עלי באמצעות מחוות שמטרתן העיקרית היא להוכיח כי מסתמן שינוי שנועד להוביל לתוניסיה דמוקרטית, הנלחמת בשחיתות ובעריצות השלטון.

הממשלה הכריזה על הקמת ועדות חקירה לאומיות לאמוד את היקף הגניבה של הנשיא המודח ושל משפחתו המורחבת וכן ועדה שתציע רפורמות בשיטת הממשל.  כצעד ראשון במיגור השחיתות, נעצרו בשבוע החולף 38 מבני משפחתו של בן עלי בחשד לביצוע "פשעים נגד תוניסיה".

אלא שאין בקומץ הצעדים הללו כדי להשביע את הארי. המפגינים דורשים פירוק של מפלגת השלטון, מתן חנינה כללית לאסירים הפוליטיים והנהגת רפורמות מרחיקות לכת במבנה זרועות הממשלה ובעיקר בקרב כוחות המשטרה שדיכאו פעילי מפלגות ומתנגדים לשלטונו הרודני של הנשיא בן עלי המודח.

מאז שקיבלה תוניסיה את עצמאותה מצרפת לפני 59 שנים, עמדו בראש המדינה שני נשיאים בלבד, כאשר הנשיא בן עלי המודח כיהן בתפקידו למעלה מ-23 שנים לאחר שהדיח את קודמו חביב בורגיבה.

   פרופ' מיכאל לסקר הוא היסטוריון, פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, העומד בראש המכון והקתדרה לחקר המחתרות ע"ש מנחם בגין. במחקריו עסק פרופ' לסקר בתחומים רבים – ממדינת ערב, דרך האיסלאם הרדיקלי ועד ליחסי יהודים-מוסלמים בצרפת ותולדות היהודים בארצות האיסלאם ובצרפת. פנינו אליו בעקבות האירועים בתוניסיה בשל מומחיותו גם בארצות המגרב.  

   כיצד היית מתאר את תוניסיה לאחר בריחתו של הנשיא בן עלי?

"תוניסיה נחשבת מאז ומתמיד למדינה חלוצה בכל הכרוך בפיתוח תשתיות ובעיקר בשיפור מתמיד של מעמד האשה", מסביר לסקר. "עוד בימיו של הנשיא בורגיבה נעשו ניסיונות לשלב נשים בשוק העבודה ובכמה מגזרים בשירות הציבורי, וכיום כ-30 אחוז מנשות תוניסיה נמנות עם כוח העבודה במשק.

חרף הסכסוך ההיסטורי עם הנשיא הצרפתי דאז שארל דה-גול, עודד בורגיבה את אימוצם של אורחות החיים והתרבות של צרפת שהיו חשובים לו יותר מן התרבות הערבית. בן עלי הלך בעקבותיו בעניינים אלה שהתבטאו בפתיחות הקיימת בתוניסיה בכל הקשור ללבושן של הנשים ובמנהגים כגון חופשות בימי שבת וראשון ופתיחת מסעדות בכל שעות היממה גם בימי צום הרמדאן".

 

   וביחס למדינות ערב?

"בשעתו, שאף בורגיבה להימנות עם מנהיגי מדינות ערב, לייצג  אותן בפורומים בינלאומיים כמו גוש ראשי מדינות 'העולם השלישי' ולשמש מתווך ביניהן ובין ישראל לפתרון הסכסוך. מובן שהצעותיו לא התקבלו ונשכחו. לעומתו, שם הנשיא המודח בן עלי דגש בפעילותו הפוליטית על איחוד מדינות המגרב הערביות – תוניסיה, לוב, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה.

בן עלי הפעיל את השפעתה של תוניסיה וניהל מגעים לפתרון סכסוכי שכנים, בעיקר במאבק שבין אלג'יריה ובין מרוקו ובמתן אוטונומיה בחסות האו"ם לתושבי הסהרה. כמו כן הוא דגל בשותפות עם מדינות אירופה במגמה לזכות בתקציבי פיתוח".

 

   פיתוח או שחיתות?

"המשפחה המורחבת של בן עלי, בעיקר קרוביה של אשתו השנייה, שהיא בת למשפחת טרבלסי, השתלטו על חלקים ניכרים מכלכלת תוניסיה, בשיטות המיוחסות למאפיה: סחיטה וגביית דמי חסות. אשתו של בן עלי הפקיעה אדמות כפריות ומגרשים עירוניים, וקרוביה הפכו לבעלי המפעל היחיד להרכבת רכב במדינה ולבעלים של חברת תעופה".

מטבע הדברים הכלכלה בתוניסיה בנויה במתכונת ריכוזית, והאיחוד האירופי משקיע סכומים ניכרים בתשתיות. הצמיחה הכלכלית בעשר השנים האחרונות היא בשיעור של כ-4.5 אחוזים לשנה. החינוך האקדמי אמנם התפתח, אך המשכילים ובעלי התואר האקדמי מתקשים למצוא תעסוקה כי תוניסיה, כדוגמת מדינות ערב האחרות, לא השכילה לפתח תעשיות עתירות ידע. שיעורי האבטלה מגיעים ל-14 אחוז ובקרב בני ה-15 עד 29 היא מגיעה ל-30 אחוז. הגיל הממוצע של האוכלוסייה הוא 17 והגידול הטבעי נמוך יחסית למרבית המדינות הערביות.

"חלק גדול מהמפגינים כיום ברחובות הם מבין המובטלים" מסביר פרופ' לסקר, "ולפיכך על תוניסיה להילחם באבטלה על ידי פתיחת המדינה למשקיעים זרים, הסרת מכסי מגן, עידוד השקעות בתעשיות ידע והשקעות מסיביות באזורים הכפריים ובערי השדה. ההשקעות בתיירות אינן מספיקות, והמבט חייב להיות מופנה לייצור ולשיווק של מוצרים לשווקים מתעוררים באסיה".

חבית של חומר נפץ

   האם שינוי בשלטון מבשר קידמה ויציבות בתוניסיה?

"אני לא "קונה" את זה. אינני גורס שיש משטרים פחות אוטוקרטיים ויותר אוטוקרטיים ושהאחרונים מסוגלים לשרוד מהומות ומהפכות מהסוג שאנו עדים לה בתוניסיה".

   אולם תוניסיה יותר מערבית ו"משכילה" ממדינות אחרות, הקשיתי. אך פרופ' לסקר אינו מתפתה: "גם את הסחורה הזו איני "קונה". לדידי היא כשאר מדינות ערב כאשר מדובר בשלטון. השייח' ראשד אלע'נושי מנהיג תנועת אל-נהדה (רנסנס) המוסלמי מבקש לשוב לתוניסיה ואולי הוא נגוע בחלום האייתולות באיראן".

 

   האם תיתכן דמוקרטיזציה?

"דמוקרטיזציה היא תהליך ממושך ועליה לצמוח ולהתפתח בתוך המשטרים הלא דמוקרטיים ולא כמהפכה בסגנון הבסטיליה של יולי 1789. מהפכה מסוג זה תגרום לזעזועים ותעודד את עלייתן לשלטון של מפלגות איסלאמיסטיות רדיקליות המסתתרות מאחורי שמות כמו "צדק ופיתוח", בעוד שהן למעשה זאב בתחפושת של כבש.

   תמורה האמיתית בתוניסיה תתרחש בסיוע ראשי הקהילה האירופית וממשלת ארה"ב, ועליהם  לפעול בדרכי נועם לקידום הדמוקרטיזציה של תוניסיה.

 

   האם ניתן להקיש מהמתרחש בתוניסיה לגבי מחוזות אחרים בעולם הערבי?

"קשה לדעת. מי שמכיר את החלק הזה של העולם, לא יופתע משום דבר. לפיכך אינני מקבל לגבי המזה"ת את הניתוח המאוד אקדמי והמתוחכם, שלעתים אינו מתחבר למציאות של ימינו, ולא חסרות דוגמאות לכך. 

הנחת היסוד שלי היא שהעולם הערבי והמוסלמי שסוע ומפורד ובעיקר שהוא עדיין עולם שבטי מיסודו, וזה חל גם על המגזרים העירוניים.כאשר אנו שואלים האם המתרחש יזלוג מתוניסיה הלאה, עלינו גם לשקול את האפשרות שהמשטרים הקיימים במדינות האזור ישפכו מים על אש ההתקוממות על ידי הורדת מחיריהם של מצרכים חיוניים להמונים במטרה לדחות מהומות אפשריות שיביאו קץ למשטרים שלהם.

בתוניסיה הדחת הנשיא הצליחה, כי המהומות התפשטו לכל חלקי הארץ, ואילו בירדן, במצרים ובאלג'יריה המהומות הבודדות התרחשו במקומות מסוימים.

חשוב גם לציין כי בתוניסיה נפגשו האינטרסים של המעמד הבינוני הרחב, של המשכילים ושל האיגודים המקצועיים. לעומת זאת, בלוב השכנה הנסיבות שונות. שם הצרות עלולות לבוא מצד המהגרים האפריקניים המהווים כבר היום כ-40 אחוז מכלל האוכלוסייה הלובית. סכנה דומה קיימת במרוקו, שבה גדל מדי יום מספרם של המהגרים המסתננים וגונבי הגבול. לפיכך, קשה לדעת מעין תבוא הרעה , אבל ברור שהעולם הערבי יושב על חבית חומר נפץ".

   בירדן וברשות הפלסטינית, מוסיף לסקר, הגורמים האיסלאמיסטיים  כבר חזקים במיוחד.  ואילו בלבנון? "אנו שואלים את עצמנו בימים האלה האם חיזבאללה יסתכן בהפיכת לבנון למעוז שיעי, יחזק את מעמדה של איראן באזורנו ויבריח אזרחים לבנוניים למערב".

 

   האם תיתכן השתלטות פנימית רדיקלית או חיצונית על ערב הסעודית ועל מדינות המפרץ הפרסי?

"הדברים עלולים לקרות בעתיד, ולכן יש צורך ברפורמות דמוקרטיות שיתחוללו באופן הדרגתי. באזור זה חשובה תגובתן של מדינות המערב ובראשן של ארה"ב. אצל הנשיא האמריקני אובמה גוברת המודעות שעליו להגן על זירות נוספות מפני מתקפה של גורמים איסלאמיסטיים, ולא רק על עיראק ועל אפגניסטן.

נותר לקוות שהקונגרס האמריקני יאמץ עמדה דומה, ובעיקר שהעילית המרכיבה את תנועת "מסיבת התה" לא תנקוט מדיניות בדלנית כפי שעשתה לפני 1941, כי הנסיבות השתנו מאז. מדינות האיחוד האירופי, למעט אולי ספרד ומדינות סקנדינביה, יאמצו את עמדת ארה"ב להגנה על המשטרים כנגד מתקפה אפשרית מצד איראן או שליחיה".

 

   ומהו תפקיד הצבאות במדינות ערב נוכח התסיסה?

"במצרים ובירדן הצבא נמצא בשליטת המנהיגים, בעוד שבמרוקו יש כבר סדקים ואילו בתוניסיה הצבא כלל לא הוכיח נאמנות לשליט והקל על המהומות להתפשט.

בטורקיה נוצר מצב שקצינים המזוהים עם אלמנטים איסלאמיסטיים מסייעים לארדואן , הנשיא של המדינה הדמוקרטית המוסלמית, להתחזק בכיוון הדת במקום בכיוון הדמוקרטיה".

   והיהודים של תוניסיה ?

"בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת הקהילה הייתה בשיאה ומנתה 110000 נפש, כולל יהודים בעלי נתינות איטלקית וצרפתית. חלקם התגוררו באי ג'רבה ובבירה תוניס. כמחציתם עלו לישראל, ורבים אחרים היגרו לצרפת. כיום נותרו בתוניסיה בין 2500 ל-3000 יהודים, והקהילה עוברת תהליך של 'חיסול עצמי' מאחר שהצעירים מהגרים לצרפת.

הנשיאים בורגיבה ובן עלי איפשרו לגופים ציוניים, לבתי ספר יהודיים ולתנועות נוער חלוציות לפעול בחופשיות, והיהודים עזבו את המדינה בהדרגה ומרצונם, בעיקר מסיבות כלכליות. היהודים שנשארו, מבוגרים ברובם, אינם מאוימים כיום, אך חוששים מפיגוע בנוסח התקיפה על בית הכנסת אלע'ריבה בג'רבה  באביב 2002 ומפיגוע אפשרי של ארגון אלקאעידה. בינתיים הם ממשיכים לעסוק גם בימים אלה במסחר ובהדרכת תיירים".