30.10 - 6.11.2015 י"ז בחשוון התשע"ו
גליון 356
חיים גרטן
לרגל כנס החלל והטכנולוגיה שנערך השבוע בירושלים
המשך
איציק סיבוש
בעקבות "סיפור על אהבה וחושך"
המשך
משבשב ברוח , עילי צוף
(16/10/2015)
משיטוטיו של גליציאנער , איציק סיבוש
(16/10/2015)
המשביר לכל עם הארץ , אורנה ליברמן
(10/10/2015)
אהבת גבר מזדקן , יוסף אורן
(09/10/2015)
משבשב ברוח , עילי צוף
(09/10/2015)
לנגוע בלב התיעוב , אורנה ליברמן
(02/10/2015)
לכל הכתבות בארכיון
דואר אלקטרוני *
שם
משבשב ברוח
עילי צוף

10

ביום ראשון בבוקר הרגשתי שמשהו קרה. טוב, זה לא שאני מין נביא או משהו כזה, אלא שכשהגעתי לעבודה, אז שולה המכוערת מהביטחון ממש ישבה בעמדת הביטחון והסתכלה על כל מי שנכנס, כאילו שאכפת לה באמת מה קורה, או (מה שיותר סביר למגזר של השולות המכוערות מהביטחון עם השיער הצבוע והציפורניים מהפלסטיק שצבועות בכל מיני פסיפסים) שהבוס הגדול שלנו גילה שתהיה עלינו ביקורת מטעם הג"א או משהו כזה, והוא נפל עליה ככה בהפתעה וראה מה היא באמת עושה (מורחת לק, לועסת מסטיק בפה מלא בשיניים מולבנות, מרכלת עם החברות שלה ומעבירה צחוקים על יואב שכבר מנסה להתחיל איתה יותר מחצי שנה, או משחקת עם הפלאפון החדש הוורוד שלה).

   אז לא יכולתי להתאפק, ואפילו שאני לא סובל אותה, שאלתי אותה מה קורה, כי האינסטינקטים שלי (ואני שייך למגזר שהוא בעל אינסטינקטים מחודדים) הצביעו לי שמשהו קורה. אז היא תקעה בי את המבט הנוזף הזה שלה ואמרה לי: "מה, אתה לא קורא עיתונים?"

   טוב, כאן כבר הבנתי שאני צודק, כי אם אפילו אחת כזו קראה עיתון, זה בטח צריך להיות משהו מיוחד. אז הלכתי למסעדה הקטנה של השווארמה של משה הזקן הפרסי (בלי להעליב) שתמיד משנה את המחיר לכל מנה לפי הפרצוף של הלקוח, ויש לי מזל שהוא מכיר אותי, ככה שהוא עושה לי מחיר של 35 שקל למנה, למרות שהוא עושה לחברים שלו הנהגי מונית מחיר של 25 שקל (טוב הם חברים כבר המון שנים) למנה, וגם לתיירים (כי הוא מעודד תיירות) מחיר מוזל, למרות שהוא לא מבדיל בין תיירים לבין סתם עוברי אורח. אבל לא אכפת לי לשלם קצת יותר כדי לתמוך בו (הוא מהמגזר של הזקנים), למרות שהשווארמה שלו היא לא משהו בכלל, ואני אף פעם לא בטוח אם היא עשויה מעוף או מחתולים, והוא גם נורא קמצן עם המנה, אבל זה כבר נושא אחר.

   אז בקיצור, ביקשתי ממנו יפה עיתון וקניתי בקבוק של מים מינרליים (משה לא מרשה לקרוא עיתון או לשבת על השולחנות בלי לקנות משהו), והוא הביא לי עיתון של היום. טוב, מה אני יכול לצפות ממשה (מהמגזר של הקמצנים)? קיבלתי את "ישראל היום" שכולם יודעים שהוא עיתון של ביבי, וביבי כותב בו את כל הידיעות באופן אישי, ואף אחד לא יכול לעבוד בו אלא אם הוא נשבע אמונים לביבי ולמיליונר הזה שמחזיק את ביבי בכיס הקטן, כדי שיום אחד הוא יהיה מי שבאמת ישלוט כאן במדינה, וכל הכתבות הן תמיד תעמולה זולה ולא דמוקרטית, ואף אחד שהוא אפילו קצת אינטליגנטי ומשכיל ונאור (כמו אלו מהגזר שלי) לא מוכן לקרוא אותו, ובגלל זה הוא בחינם בכל מקום, וכל מי שקורא אותו זה רק אנשים טיפשים או קמצנים או מתנחלים או דתיים.

   אז ישבתי שם בפינה והתחלתי לקרוא (כי בכל זאת הייתי קצת סקרן, וגם אחרי זה אוכל לספר הכל ליואב ונוכל לצחוק על העיתון הזה ביחד), וקראתי שיש עכשיו המון בלגן בירושלים, וכל הבני דודים עושים קצת בלגן וכולם מאוד מפחדים. ואפילו קראתי שהבני דודים (בעיתון כתוב ערבים, אבל זה לא יפה) זורקים אבנים וגם בקבוקי תבערה ואפילו רוצחים יהודים. אז קצת חייכתי לעצמי, כי אני יודע שבגלל שזה העיתון של ביבי, אני בטוח שהם מגזימים כדי להוציא את ביבי טוב, ובטח זה רק כמה מסכנים כאלה שיוצאים להפגין עם שלטים נגד הכיבוש האכזר ונגד הביוב והתנאים שמקפחים אותם, ואז המשטרה והצבא שהם המשרתים של ביבי והמתנחלים באים והורגים אותם. אבל לפחות הבנתי למה התמי המכוערת הזאת שאני בטוח שהיא קוראת את העיתון הזה (אם היא בכלל יודעת לקרוא, ואני לא בטוח בזה – אבל בלי להתנשא, כי אני לא מהמתנשאים), התנהגה ככה. טוב, אז החזרתי למשה את העיתון וחזרתי לעבודה.

   אז בגלל שבכל זאת אני מטבעי סקרן, נכנסתי לאינטרנט וגיליתי שאומנם בעיתון "ישראל היום" יש בעיקר כל מיני התחנפויות לביבי, אבל כנראה שהפעם באמת קרה משהו, כי ראיתי את החבר כנסת ההוא של המגזר צורח משהו על הבית כנסת הגדול שלהם על הר הבית, ושהממשלה הגזענית של ביבי רוצה לעשות לו משהו (אני לא בטוח שהבנתי מה, כי הוא נורא צרח והיה מאוד לא מנומס). וכל הכבוד לאלה שמתנגדים לכיבוש, ושעכשיו אנחנו היהודים רוצחים את הערבים סתם כך על לא עוול בכפם, כי כל מה שהם רוצים זה שלום ויש להם כל מיני דרכים להראות את זה. אז אחרי זה ראיתי קצת חדשות, ודיברו על זה שמישהו מהיהודים נלחם בבן דוד כזה עם מטריה נגד סכין, ומישהו אחר זרק על בן דוד אחר נונצ'קו (שזה משהו מהמגזר של הקראטה), וראיתי סרטון שבו כמה משלנו היהודים רודפים אחרי מישהו והורגים אותו. ואפילו ראיתי את המנהיג של הפלסטינים המסכנים שכולנו יודעים שהוא איש דגול של שלום ויום אחד הוא יביא את השלום, אומר שאנחנו הורגים אותם סתם וקורא לנו בשמות לא יפים כאילו אנחנו לא רוחצים את הרגליים או משהו כזה. טוב אני חייב להגיד כאן שאני קצת מבין אותו, כי ההיגיון (ואני אדם מאוד הגיוני) אומר שאף אחד לא יכול לנצח רוצח עם מטריה, אז כנראה שהוא לא היה רוצח באמת, אלא זאת סתם טעות. אבל מכל הדברים האלה נהייתי קצת מבולבל, כי אולי הם (מהמגזר של העם המדוכא) צודקים ורודפים אחרי השלום בדרך קצת אחרת מהדרך שלנו. אבל בכל זאת אני לא רוצה למות, גם לפעמים הם לא יודעים להבדיל בין אלה המתורבתים והנאורים לבין סתם יהודים. 

   אז בגלל כל זה, החלטתי שהיום אחרי שאני גומר את העבודה, אני נרשם לחוג לקראטה במתנ"ס ליד הבית שלי, כי אני חושב שבכל מקרה שאולי יהיו קצת בעיות, כמו שהיה לנו לפני הרבה זמן עם האלה ביפו שעשו הפגנות וזרקו עלינו אבנים עד שכמה (לא מהמגזר שלי כמובן) כאלה מהימין המשוגע הלכו לשם והסבירו להם בצעקות ועם מקלות שזה לא יפה לעשות בעיות, והם מיד נרגעו וביקשו יפה סליחה ושנחזור לקנות אצלם חומוס ופיתות, כי אף אחד לא בא לקנות אצלם יותר.

   טוב, אז לסיום, באמת נסעתי למתנ"ס וניסיתי להירשם לחוג של הקראטה, אבל כבר לא היה מקום. אז במקום זה נרשמתי לחוג של הקפוארה שזה חוג של מכות, אבל תוך כדי ריקודים כאלה מגניבים. אבל בשיעור הראשון התכופפתי לא טוב ונתפס לי הגב. אז הלכתי הביתה לאט לאט (הגב התפוס) וכל הזמן הסתכלתי טוב טוב לצדדים, כי אפילו שאני גר בחולון, בגלל כל מה שקראתי בעיתון וראיתי באינטרנט, אני לא יכול לקחת את הסיכון שמישהו (ואני לא יכול להגיד מאיזה מגזר, כי אני לא רוצה להיות כזה ששופט מראש מגזרים אחרים) אולי יחליט לנסות להרוג אותי. כי אם אני  במקרה אמות או אפָּצע, זה יכול להרוג את אבא שלי, ואני לא יכול להשאיר אותו ככה לבד בגילו.



ההיגיון (ואני אדם מאוד הגיוני) אומר שאף אחד לא יכול לנצח רוצח עם מטריה, אז כנראה שהוא לא היה רוצח באמת אלא זאת סתם טעות

2008 כל הזכויות שמורות ©
שלח לחבר